הזוגיות יכולה להסתיים. ההורות אינה מסתיימת לעולם.
מאת: עו”ד איריס רפאלי
כאשר בני זוג מחליטים להיפרד, מסתיים הקשר הזוגי ביניהם – אך לא המשפחה שהקימו. הם ימשיכו להיות הוריהם של ילדיהם, לקבל יחד החלטות משמעותיות וללוות אותם לאורך חייהם. השאלה איננה רק כיצד מסיימים את הנישואין, אלא כיצד בונים את מערכת היחסים שתאפשר למשפחה להמשיך להתקיים גם לאחר הפרידה.
מתוך תפיסה זו התפתח בעולם מודל הגירושין בשיתוף פעולה (Collaborative Divorce) – גישה המבקשת להחליף את תרבות המאבק בתרבות של אחריות, הקשבה ושיתוף פעולה.
זהו הליך משפטי מובנה שבו כל אחד מבני הזוג מיוצג על ידי עורך דין שהוכשר במיוחד בתחום, תוך התחייבות משותפת לנהל משא ומתן בתום לב, בשקיפות מלאה ובמטרה להגיע להסכם מחוץ לכותלי בית המשפט.
ייחודו של ההליך אינו רק באופן ניהול המשא ומתן, אלא גם בגישה ההוליסטית העומדת בבסיסו. בני הזוג אינם נותרים לבדם בהתמודדות עם המשבר. בהתאם לצורך, משתלבים בהליך אנשי מקצוע מתחומים שונים – מומחה פיננסי, מומחה לילדים, אנשי טיפול ויועצים נוספים – המסייעים לכל אחד מבני המשפחה להתמודד עם ההיבטים הרגשיים, ההוריים והכלכליים של הפרידה.
מטרתו של ההליך אינה רק לנסח הסכם גירושין.
מטרתו לבנות תשתית לחיים שאחרי.
הסכם שיאפשר לשני ההורים להמשיך לגדל את ילדיהם מתוך אחריות משותפת, תקשורת מכבדת והבנה כי למרות שהזוגיות הסתיימה – המשפחה ממשיכה להתקיים במבנה חדש.
גירושין בשיתוף פעולה אינם מתאימים לכל זוג. הצלחתם תלויה בנכונותם של שני בני הזוג לנהל שיח פתוח, לגלות אחריות ולהביט גם אל היום שאחרי. כאשר תנאים אלו מתקיימים, ההליך מאפשר לבני המשפחה לעצב בעצמם את עתידם, במקום להותיר את ההכרעה בידי אחרים.
הדרך שלי
אני מאמינה כי תפקידו של עורך דין אינו מסתכם בעריכת הסכם או בניהול הליך משפטי. תפקידו לסייע ללקוחותיו לעבור את אחת התקופות המורכבות בחייהם באופן שישמור לא רק על זכויותיהם, אלא גם על עתיד משפחתם.
הזוגיות יכולה להסתיים, אך ההורות אינה מסתיימת לעולם.
כאשר הדבר מתאפשר, אין הכרח לבחור בין פרידה לבין משפחה. אפשר להיפרד כבני זוג, ולהמשיך להיות שותפים למסע ההורי מתוך כבוד, אחריות ומחויבות לילדיהם.
